<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוחנן בן תורתא</h1>
<h2>דף ט.</h2>
בפ"א דסדר יומא גרסינן א"ר יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה, מפני שהיו בה שני דברים גילוי עריות ובזיון קדשים וכו'. עד אע"ג דאמר רבי שמואל בר נחמני כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, בזיון קדשים מיהא הוה. וכו' עד אבל מקדש שני שאנו בקיאין בהם שהיו עוסקין בתורה ובגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות ע"ז וג"ע וש"ד וכו' עד לפיכך הביא עליהן וכו'. ובגמרא דידן ל"ג "תניא רבי יוחנן בן תורתא אומר" אלא "אמר רבי יוחנן בן תורתא". כמו לשון אמורא. ותימה דהא בתוספתא דמנחות בסוף המסכתא [פי"ג ה"ד], א"ר יוחנן בן תורתא מצינו שלא חרבה שילה אלא מפני בזיון קדשים שהיו בתוכה. ומקדש ראשון מפני מה חרב, מפני ע"ז וג"ע וש"ד. אבל בבית אחרון מכירין אנו בהן שהיו עמלים בתורה וזהירים במצוות, מפני מה גלו מפני שהיו אוהבים את הממון, ושונאין איש את רעהו. מלמד שקשה שנאת חנם לפני המקום, ושקלה הכתוב כנגד ע"ז וג"ע וש"ד. אבל בית האחרון שעתיד ליבנות בימינו מה כתוב אמור בו, והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגומר. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה ציון אל ה' אלהינו. ואומר כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים קומה ונעלה ציון אל ה' אלהינו עד כאן הברייתא וכן סיומא. ותימה דלא אמרו תניא, והברייתא משונה מגמרא דידן.
ואני שמעתי כי רבי יוחנן בן תורתא הוא שנזכר בפסיקתא דפרה אדומה [פי"ד] וכן הוא לשונה, אמרו רבותינו מעשה היה בישראל [אחד] שהיתה פרתו חורשת ונתמעטה ידו ומכרה אותה לגוי. כיון שלקחה אותו הגוי הוציא אותה וחרשה עמה ששת ימי החול, בשבת הוציאה שתחרוש עמה רבצה תחת העול, והיה הולך ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה, כיון שראה כך הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו בא טול פרתך שמא צער יש בה, שהרי כמה אני מכה אותה ואינה זזה ממקומה. אותו ישראל הבין שבשביל של שבת והיתה למודה לנוח בשבת. אמר לו בוא ואני מעמידה. כיון שבא ואמר לה באזנה פרה פרה את יודעת כשהיית ברשותי היית חורשת ששת ימי החול ובשבת היית (ניטחות) [נינוח], עכשיו שגרמו עונותי ואת ברשות גוי בבקשה ממך עמדי וחרשי. עמדה וחרשה. אמר לו אותו גוי "איני מבקשה טול פרתך, עד עכשיו אני בא ומסיב אחריך שתהא בא ומעמידה. איני מניחך עד שתאמר לי מה עשית לה באזנה ועמדה וחרשה. אני כמה נתיגעתי והכיתי אותה ולא עמדה [וחרשה]". התחיל אותו ישראל מפייסו והתחיל אומר "לא מכשף אני ולא כשפים עשיתי אלא כך וכך עשיתי לה באזנה ועמדה וחרשה". מיד מתיירא אותו הגוי. אמר ומה פרה שאין לה לא שיחה ולא דעת הכירה את בוראה, ואני שיצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דיעה איני הולך ומכיר את בוראי. מיד בא ונתגייר ולמד וזכה לתורה. והיו קורין שמו רבי יוחנן בן תורתא. אבל במה שהעתקתי כתוב רבי יהודה בן תורתא.
ומסקנא, ועד עכשיו רבותינו אומרים ואם תמיה את שעל ידי פרה נתקרב אדם לכנפי השמים, הרי על ידי פרה טהרתן של כל ישראל וכו'. פרק אחרון דתעניות ירושלמי [פ"ד ה"ה] רבי עקיבא כד חמי לבן כוזיבא אמר זהו משיח אמר לו רבי יוחנן בן תורתא עקיבא יעלו עשבים וכו' ועדיין בן דוד לא בא.
